משה (פינקי) פינקלשטיין

​

נתכנסנו כאן כדי להעלות את זכרו של משה פינקלשטיין – פינקי בפי חבריו הרבים ומושיק בפי בני משפחתו. השנים שחלפו מאז נפילתו בקרב, במלחמת לבנון הראשונה, אינן מקלות על החסר שנפער בהיעדרו ואשר בו חשים כל הקרובים לו. במהלך עשרים ותשע שנות חייו הוא פעל ללא לאות במרץ האופייני לו, כאילו ידע שפתיל חייו הוא כה קצר. הוא גילה עניין בתחומים רבים ושונים, בהם הביא לידי ביטוי את כשרונותיו המגוונים. בכל אשר עשה, בלטו שמחת החיים שלו וטוב לבו. הוא אהב את העיסוק בהנדסה אזרחית. הוא מסוגל היה לחשב בעל פה ובמהירות מפליאה חישובים מסובכים - יכולת שזיכתה אותו, בין השאר, בהישג מכובד באליפות חיפה בשחמט לנוער.

 

בשנים המעטות בהן הספיק לעסוק במקצועו, הותיר אחריו את טביעת חותמו האישי ביישובים אחדים בגליל ובגולן, אשר בתכנונם היה מעורב. כך הביא להקמתו של היישוב לִבְנים במיקומו הנוכחי, בנקודה הטופוגרפית שנראתה לו הנכונה ביותר. היישוב הוקם מעל לבקעת גינוסר ומחוץ לתחום שנקבע מראש בתכנית ליישוב הגליל, כשמושיק עומד על דעתו המקצועית מול הגורמים המְיַישבים. היישוב לבנים, שעלה על הקרקע ב- 1982 – בסמוך לנפילתו של מושיק – מציין את זכרו באופן בולט, לא רק בטקסי יום הזכרון אלא גם בהוראה הניתנת לילדי הגן המקומי. את השלט לזכרו, במרכז היישוב, התקינו חבריו לעבודה.

 

ומעל לכל, מעבר ללימודיו ולעיסוקיו המקצועיים, היה פינקי איש רֵעים. בביה"ס התיכון היה פעיל בשבט "משוטטי בכרמל" של הצופים. בהפסקות הרבה לשחק כדורגל עם קבוצת חברים קבועה. יחד עם חבריו לשכונה הרבה לשחות ולבלות על חוף הים בבת גלים ובחוף השקט.

 

פינקי אהב לטייל. טיוליו בארץ, תמיד עם קבוצת חברים, היו טיולים רגליים תוך ניווט רגלי, כשהוא נושא על גבו "את כל הבית" – כולל הגאזיה המפורסמת להכנת הקפה.

 

בעת לימודיו בטכניון הצטרף ללהקת ריקודי העם של הסטודנטים, אשר היוותה מקור לגאווה בארועים חגיגיים בחיפה של אז. כאשר גויס למלחמה ממנה לא שב, הוא יצא מקרית הטכניון, בה למד הנדסה לתואר השני.

 

ולסיום – אי אפשר לדבר על מושיק מבלי להזכיר את המשפחה בה גדל, בבית צנוע וחם בשכונת קרית אליעזר. ההורים זלדה ויהושע היו ותיקים בארץ וקורות חייהם שזורים בתולדות הציונות, החל במאורעות תרפ"ט – 1929 ובחיים על קו הגבול בחיפה המנדטורית. האב יהושע נטל חלק כחייל וכקצין בכל המלחמות, החל ממאורעות שנות השלושים וממלחמת העולם השניה וכלה במלחמת יום הכיפורים. שני ההורים עבדו קשה ולא חסכו יגע ומאמץ בחינוכו של מושיק, לא רק בשליחתו ללימודים בביה"ס הריאלי אלא גם – ובעיקר – בכך שהיקנו לו ערכים של מוסר ושל עשיה למען הכלל – כולל שרות קרבי, ככל שיידרש, להגנה על המולדת בעת סכנה. וכך שירת מושיק כקת"ק בחזית המצרית, בעת שרותו הסדיר במלחמת יום הכיפורים. בסיום המלחמה אף שבה בעצמו כשלוש מאות חיילים מצריים באזור העיר סואץ, במעשה של אומץ לב. 

 

החינוך הערכי שהעניקו ההורים למושיק, נוצל לרעה – כאשר נשלח להילחם ונפל כקצין קרבי במילואים במלחמת שולל - מלחמת לבנון הראשונה. זאת היתה דעתם של ההורים עד יום מותם. 

 

אנו נזכור את מושיק כפי שהיה, על שפע כשרונותיו, טוב לבו ושמחת החיים שלו.

​